החלטה בתיק ע"מ 1969/09

העורר עצור מזה קרוב לשנה בגין אישומים שעניינם חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר להנחת מטען וסחר בציוד מלחמתי.

העורר הכחיש בחקירתו את המיוחס לו, וגם במשפטו נקט בעמדה של כפירה גורפת כלפי האישומים נגדו. לאחר שבשלושה מועדי הוכחות שנקבעו בעניינו לא התייצבו העדים המפלילים, יזמה ההגנה עיון חוזר בשאלת המעצר. בית משפט קמא דן בבקשה, ואף שקבע כי נפלו תקלות ופגמים בזימון העדים בשלושת המועדים שנקבעו להוכחות, הרי שבשים לב לחומרת העבירות ולקיומו של מועד לפרשת הגנה ביום 14.5.09, טרם הגיעה העת להורות על שחרורו של העורר.

ב"כ העורר סבר כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו. נטען כי לא ייתכן שבשלושה מועדים שונים לא יתייצב אף אחד משלושת העדים המפלילים את העורר. ב"כ העורר ציין כי כל העדים המפלילים הינם משוחררים, ועל כן המתנה פעם נוספת על מנת שיתייצבו, מהווה אמצעי לחץ כלפי העורר וטקטיקת 'משיכת זמן' מצידה של התביעה.

התביעה ציינה כי אף שהיו תקלות, בין היתר שלה, בזימון העדים, הרי אתמול שוחח תובע עם שלושת העדים המפלילים, הודיע להם על מועד הדיון הבא, והם מסרו לו כי יתייצבו לעדות. לאור זאת, ובשים לב לחומרת העבירות ולאינטרס הציבורי, אין מקום להורות על שחרורו של העורר.

דיון

העורר עצור קרוב לשנה. משפטו עדיין לא התקדם באופן כלשהו בהליך ההוכחות. כאמור, שלוש(!)  ישיבות של הוכחות ירדו לטמיון עקב אי התייצבות העדים. חלק מהתקלות נבעו באשמת התביעה, וחלקן באשמת מזכירות בית המשפט. אף אחת מהתקלות לא נבעה מאשמת העורר.

הכלל הוא, כי האחריות לזימון העדים היא של הצד המבקש לזמנם. במקרה ומדובר בעדי תביעה, האחריות הינה של התביעה, אף אם נעשה שימוש בשירותי מזכירות בית המשפט (השוו ע"מ 2163/05 התובע הצבאי נ' עלוש [פדאור (לא פורסם) 05 (36) 645]).

יתר על כן, לעתים די בעצם התמשכות ההליכים כדי להצדיק שחרור, גם כאשר לא ניתן להצביע על אשמת התביעה, ובלבד שאין המדובר בעיכוב שנבע מהתנהלות הנאשם.

בעניין עלוש הנזכר לעיל נקבעו הדברים הבאים היפים גם לענייננו:

"התמשכות הליכים הנגרם כתוצאה מאי התייצבותם של העדים לא תביא לשחרור אוטומאטי ממעצר. על ביהמ"ש לשקלל מספר גורמים עיקריים, ובהם משך הזמן בו מוחזק הנאשם במעצר, חומרת העבירות המיוחסות לו, הסיבה לאי התייצבותם של העדים וכמובן הסיכוי כי אלה יתייצבו לדיונים הבאים"

במקרה שלפנינו, המדובר בעבירות חמורות יחסית, אולם תקופת המעצר עד כה הינה ארוכה, והעדים לא התייצבו לדיונים בשלוש הישיבות האחרונות, בין היתר, אך לא רק, באשמת התביעה. מכיוון שהינם משוחררים, קיים חשש שלא יתייצבו גם בעתיד. יש לברך על כך שהתביעה התעשתה, גם אם באיחור, והחלה לפעול על מנת לדאוג לזימונם של העדים לקראת הדיון הבא. לולא עשתה כן, ייתכן והיה נכון להורות על שחרורו של העורר כבר עתה.

כאן המקום לומר כי בעניין עלוש הוחלט על מעצר הנאשם, אולם נסיבות המקרה שם הינן שונות מהמקרה שלפניי. שם שוחרר הנאשם לאחר שהעדים לא התייצבו בשתי ישיבות. האחת, אליה קיבלו זימון כדין, והשנייה, לאחר שצווי הבאה עליהם הורה בית המשפט לא נחתמו עקב תקלה מזכירותית. במקרה שלפנינו, המדובר ברצף של שלוש ישיבות, אליהן לא זומן כדין ולו עד תביעה אחד. אף אם ניתן לקבל בהבנה מסויימת תקלה המתרחשת בישיבה אחת, קשה לקבל רצף של תקלות בשלוש ישיבות שונות.

יחד עם זאת, ובשים לב למהות האישומים, ולכך שהעדים מסרו לתביעה כי בכוונתם להתייצב לדיון הבא שמועדו אינו רחוק, ראוי כי תינתן לתביעה הזדמנות אחרונה על מנת להביא את עדיה.

יודגש, במועד הדיון הבא, ובמידה ולא יתייצבו העדים, מסור שיקול הדעת לערכאה הדיונית אם להורות על סיום פרשת הבאת הראיות וזיכויו של העורר, או אם ראוי, לאור מאמציה של התביעה, לאפשר לה הזדמנות נוספת להביא את העדים בדרך של צווי הבאה.

יחד עם זאת, אם בכל הנוגע לסיום ההליך או המשכו מסור שיקול הדעת לערכאה הראשונה, הרי בכל הנוגע להמשך המעצר, אני מוצא לנכון לקבוע כבר בשלב זה, כי במידה ולא יתייצב אף אחד מהעדים שהוזמנו לדיון, ובהנחה שההליך לא יסתיים באותו היום, ישוחרר העורר בתנאים סבירים שייקבעו על ידי הערכאה הראשונה באותו מועד.

במידה ויתייצבו חלק מן העדים, וההליך לא יסתיים במועד הישיבה הבאה, יוכל העורר להגיש בקשה חדשה לעיון חוזר בפני בית משפט קמא.

סוף דבר

מן הראוי לאפשר לתביעה הזדמנות אחרונה להביא את עדיה לישיבה ליום 14.5.09. במובן זה ערר ההגנה המבקש להורות על שחרורו של העורר נדחה.

יחד עם זאת, אם לא יתייצב אף אחד מהעדים במועד הישיבה הקבוע ליום 14.5.09, וההליך לא יסתיים באותו היום, ישוחרר העורר בתנאים שייקבעו על ידי בית משפט קמא.